שביל עמק המעיינות נולד במכינת העמק כרעיון לשלב בין מייזם בשטח לבין פלטפורה חינוכית זכת ראשונים יש למשה קוסטה שהיה מדריך במכינה. כבר בתחילת הדרך נוצר חיבור חזק למועצה שהפכה את השביל לפרוייקט דגל אליו תחברים גם בפן הפיזי וגם בפן המטאפיזי.
עם הזמן השביל התממש קודם כל ברמה הפיזית הוא תוכנן וסומן בשטח בצבע כתום ונפרץ גם פיזית בטוריות ומעדרים והרבה זעה של חניכי מכינת העמק וקבוצות שהיגיעו לשביל טיילו ועבדו. השביל כיום נמשך ממנחמיה בצפון עולה ומטפס לרמת סירין יורד לנחל תבור מטפס לכוכב הירדן משם ממשיך וחוצה את נחל יששכר נמשך לאורך פסי הרכבת של רכבת העמק ויורד לבית שאן חלף סמוך למפעל הבטוון בכניסה המזרחית לבית שאן ומתחבר לתוואי נחל חרוד עוקב לאורכו מערבה עד לחניון הקנטרה ומשם לפארק המעיינות עד לעין מודע סיום הקטע הזה במצפה עמינדב. סעיף נוסף נמשך בחלק הנמוך של העמק פחות או יותר לאורכו של הירדן עד לעין המסיל נחל אבוקה ומסתיים בתל שלם מדרום לטירת צבי.
השביל מפגיש את המטייל עם מגוון הנופים והאתרים של העמק והוא בהחלט שביל יחודי בגיוון הנופי שבו ובעושר הטבעי והאנושי לאורכו. המיוחד שבו לדעתי היא העובדה שהמייזם הפיזי הפך מהר מאוד לפלטפורה למספר רב של פרויקטים חינוכיים כאשר חוט השדרה הרעיוני הוא הסלוגן השביל הוא האוצר- כלומר משמעות הדרך היא בהליכה ובתהליך עצמו ולא רק ביעד הסופי. כך אנו מוצאים קבוצות מהעמק ומחוצה לו המגיעות נושמות את רב השכבתיות ההיסטורית של העמק מחד משתלבות בעבודת כפיים מאידך עם טוריה ומעדר ומקבלות סמינר קצר תכני על השביל .פעילות רבה מתקיימת עם קבוצות וקהלים מתוך העמק .נערך המסע בשביל בהובלת מחלקת הנוער של המועצה בו הולכים על השביל בתי ספר מהמועצה המקיים דיאלוג וחוויה של שלושה ימים. מתקיים מסע טו בשבט לילדי כיתות א-ו ומתקיים יום הוקרה למחנכים שבו חלק מהפעילות היא על השביל. הרעיון ששביל פיזי מחבר ומוביל גם ברמה המטפיזית מאפשר להרחיב את ההתיחסות החינוכית לחבר קהלים שונים ולמנף פרויקטים ועשייה.
השביל ממשיך לייצר ולהצמיח מיייזמים שונים ובשנה זו הדגש של המועצה יהיה עבודה עם המערכות הפורמאליות וחיזוק תודעת השביל גם בקהילות וגם בפן התיירותי וישנם עוד רעיונות רבים שקצרה יריעה זו מלפרט.
בתוך המציאות והתהליכים העוברים על החברה המערבית בכלל והחברה בישראל בפרט שבהם יש דגש על הפרט על החתירה למטרה על השגיות ועל מעבר ממסך למסך לאורך היום ( מחשב- אייפון- טלווזיה וחוזר חלילה…) נראה שהשביל מייצר אנטי תזה: חיבור משמעותי לקרקע ולטבע תוך פיתוח תחושת פליאה וחוויה בלתי אמצעית- חיזוק ההליכה ,התהליך והמשמעות של כאן , חזרה לערכי עבודה פיזית- והכרות עם המורשת ההיסטורה של הבית שלנו.
כל הדברים הללו המתממשים על השביל מרגשים והופכים אותו לציר מרכזי בתוך המועצה שלנו והתחושה היא שהשמיים הם הגבול.